יש אנשים שלא מצליחים להתעורר, יש אנשים שלא מצליחים להירדם, יש אנשים שתמיד עייפים ויש אנשים שמתעוררים באמצע הלילה ולא יכלים לחזור לישון. בעיות שינה יכולות מאד לתסכל ולהשפיע בצורה מאד קשה על חיי היום יום של אנשים. קשה להתייחס לכולם באותו אופן ואני אתייחס בקצרה לכל "סוג" של בעיית שינה.
"אני לא מצליחה להתעורר בבוקר, למה משנה כמה שעונים מעוררים אני אדליק"
הרבה פעמים קשיי התעוררות יהיו שייכים לאנשים שהם מאד פרפקציוניסטים מהסוג המעשי. אנשים שירצו שהכל, אבל הכל יהיה מושלם תמיד בכל מה שהם עושים והם מוכנים לעבוד בשביל זה מאד קשה. ופה מתחילה בעיה. כי לפרפקציוניזם המעשי הזה מצטרפת הבעיה הבאה: פחד עמוק מאד מאד מכישלון. כולם מפחדת להיכשל. כולם מרגישים מאד רע עם כישלון. אבל האנשים האלה מפחדים ממנו במיוחד. ממה שיצא לי לראות עד כה, הבעיה לקום בבוקר נובעת הרבה פעמים מהפחד הזה להיכשל. במודע או שלא במודע. הרי אם נישאר בעולם החלומות, ולא נחזור לעולם הארצי של היום יום, לא תהיה לנו הזדמנות לטעות. הרבה פעמים, לא תמיד, אבל הרבה פעמים אנשים שמספרים שהם לא מצליחים להתעורר בבוקר, אנחנו נבדוק מתי ולמה התחיל הפחד לטעות ולהיכשל. ונעבוד עליו. הרבה פעמים כשעובדים על הנושא הזה לא רק שיותר קל לקום בבוקר, אלא יותר קל ונעים לתפקד ביום יום באופן כללי.
"אני לא מצליח להירדם"
הרבה פעמים אנשים לא מצליחים להירדם וטרודים באין סוף מחשבות. יש אנשים שזה מגיע להם בתקופות ויש אנשים שזאת החוויה היום יומית שלהם בחיים. לפי דעתי, ומתוך מה שיצא לי לראות זה נובע הרבה פעמים מתוך החשש והקושי לשחרר. ויכל לנבוע ממספר סיבות. יכלה להיות חוויה טראומטית שיושבת בתת מודע. מפני שבשינה ההגנות יורדות ותת המודע מופעל, במידה וחווינו חוויה שתת מודע שלנו ירצה להגן עלינו בפניה אנחנו נתקשה בשינה או נתעורר בקלות. במצב כזה יהיה קשה מאד גם להתעורר בבקרים בגלל הפחד להתמודד עם עוד יום כשהטראומה הזאת מנהלת את התת מודע.
במידה ולא מדובר בטראומה נבדוק על מה יושב הפחד לשחרר ולהתמסר לתת מודע. לפעמים נגלה צורך בשליטה, צורך להחזיק את ההגה ולא לשחרר. במצב כזה נבדוק מתי נוצר הצורך הזה ואיך הוא עדיין משרת את הבן אדם. אחרי עבודה מעמיקה על הצורך לאחוז בהגה ולשלוט על המצב גם השינה תהיה נעימה ופשוטה.
